כשאנחנו עובדים את תוכנית ACA, אנחנו לומדים לזהות מתי אנחנו חושבים כמו קורבן, או כמו תוקפן ולדבר על כך." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 6)

מכיוון ש'רשימת המכולת' ['הבעיה'] הייתה חלק חשוב כל כך בהזדהות הראשונית שלנו כאשר מצאנו את ACA, השתמשנו באופן חשיבה זה – של איך נהגו בנו שלא כהלכה – בתחילת ההחלמה. אבל כדי לחשוף את מלוא היקף האֵבֶל שלנו ולהשיב לחיים את הרגשות הקבורים שלנו, היינו צריכים להתבונן בעבר שלנו באופן מעמיק יותר מאשר דרך העיניים של הקורבן שהפכנו להיות.

עבודת הצעדים חשפה כיצד העָבר שלנו לא רק עשה אותנו קורבנות, אלא גם לימד רבים מאיתנו להיות אכזריים, נקמניים ופוגעניים, כשהחלטנו ש"אנחנו נראה להם מה זה". ואז ראינו את 'רשימת המכולת האחרת' וזיהינו את עצמנו גם בה. לצד היותנו קורבן בעבר, רבים מאיתנו היו ילדים כועסים ומתוסכלים שלָמדו איך לפגוע באחרים. ואכן פגענו בהם, הרבה מאוד שנים.

אחרי שהבטחנו לעצמנו כילדים שלעולם לא נהיה כמו ההורים שלנו, מצאנו את עצמנו כעת כמבוגרים עם אותן ההתנהגויות.

אבל ב-ACA גילינו במהרה שאנחנו לא לבד בפרדוקס הזה. בפגישות שלנו ישבנו יחד, כל אחד מאיתנו היה הן קורבן והן "מקרבן". זקפנו את ראשנו, הסרנו את הבושה והבנו שלא יכולנו לצאת אחרת מכפי שיצאנו. התחלנו להחלים עם משפחת ACA החדשה שלנו.

היום, אם ארגיש דחף להתפרץ, אקח 'פסק-זמן' כדי להתבונן פנימה. אתמקד במה שקורה בתוכי, אהרהר בכך ואשוחח על כך עם חבר/ה למסע.