"החיפוש שלנו אחר האֵבֶל/האובדן [grief/loss] שלנו מתחיל בכך שאנו שואלים את עצמנו: 'מה קיבלתי מהמשפחה הלא-מתפקדת שלי ומה הייתי מקבל מהורים אוהבים באותו המצב?'" (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 204)

גדלנו עם ציפיות להתנהגות נורמלית ותומכת, אבל הציפיות שלנו לא התמלאו. דבר זה הוליד תהליך של אֵבֶל. לא הבנו שהדורות הקודמים התאבלו גם, מה שעוזר להסביר, אבל לא מצדיק את ההתנהגות הלא-מתפקדת שלהם. לעתים קרובות אנו אומרים שההורים שלנו עשו את הכי טוב שהם יכלו עם מה שהיה להם. למרבה הצער, מה שהיה להם רוב הזמן לא היה אפילו קרוב למספיק, בדיוק כמו שמה שהם קיבלו לא היה מספיק.

אֵבֶל [grief] לא מעוּבָּד מהילדות שלנו ומהילדות של הדורות הקודמים במשפחתנו עלול לשים אותנו במצב של התאבלות [mourning] תמידית. האופי הבין-דורי של מצב זה נקרא "אֵבֶל פתולוגי". אֵבֶל זה יכול לשבות אותנו כבני ערובה, להחליש את היכולת שלנו לתפקד היטב ולתסבך את מערכות היחסים שלנו. הוא עלול לעורר בעיות רפואיות, מכיוון שלאֵבֶל יש חברים שנקראים בושה, עצב, דיכאון וחוסר-ביטחון – מִרשם מצוין לחיים לא בריאים.

ב-ACA אנו חושפים את השורשים של האֵבֶל שלנו, מזהים את מה שלא קיבלנו כילדים, ורואים איך למדנו להתנהג כתוצאה מכך. ACA מלמדת אותנו איך לשים קץ למעגל האֵבֶל ולהפוך להורים האוהבים של עצמנו. אנו עושים את העבודה עבור עצמנו תחילה, לפני שנוכל לעזור לכך שלדורות הבאים תהיה חבילה קטנה יותר לשאת הלאה.

היום אני אזהה את האֵבֶל העצום שקיים בתוכי. אני אדע שאני אוכל לעבוד דרכו ולשנות את חיי, לתת לעצמי את מה שלא קיבלתי בילדות. אני אשמש בתור ההורה של עצמי מחדש [reparent myself] באמצעות הכלים של ההחלמה ב-ACA.