"יהיה לנו קל יותר להציב גבולות בריאים." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 591)

כילדים, היושרה הפנימית שלנו רוסקה. לעתים רחוקות, אם בכלל, כובדו במשפחה שלנו גבולות פיזיים, פסיכולוגיים, חברתיים ורוחניים. כתוצאה מההתניה הזאת, לא למדנו לכבד את הגבולות של עצמנו או את הגבולות של אחרים. אם גדלנו בבית שכל הזמן דרכו לנו על האצבעות ואף אחד לא לקח אחריות על זה, ייתכן שהפכנו לאנשים שדורכים על האצבעות של אחרים ומאמינים שזה נורמלי.

בפגישות ACA אנחנו "מגיעים ל…"[1]. אנחנו לומדים על כיבוד גבולות בפגישה ראשונה שלנו כאשר אנחנו שומרים על הכלל של הימנעות מדיבור-צולב. גבול בריא זה מאפשר לכל אחד מאתנו לבטא את המציאות שלנו ללא תגובה, שיפוט או התנהגות מרגיעה. בזמן שאנחנו ממשיכים להשתתף בפגישות ולשתף את החוויות שלנו, ייתכן שאנחנו מגלים רמות אחרות של "דריכה על אצבעות" שאנחנו עדיין עושים.

דרך עבודת הצעדים של ACA, אנו מגלים כיצד הגבולות שלנו בילדות הופרו. משם, אנו ממשיכים להבין איך ההפרות אלה משפיעות עלינו היום. דרך התהליך שבו אנחנו הופכים להורים מחדש של עצמנו, אנו מבססים מחדש גבולות פנימיים וחיצוניים בריאים. אנו מתחילים לשקם את היושרה הפנימית שלנו על-ידי כך שאנו מבהירים לאחרים – אפילו לדמויות סמכות – את הגבולות הבריאים שאנחנו מציבים בחיינו.

היום אני אכבד גבולות בריאים בפגישות שלי ב-ACA. אני אשתמש בהם כקרש קפיצה להכרה בזיכרונות וברגשות הקבורים שלי מהילדות. אני אלמד להציב גבולות מתוך יושרה פנימית.
————–

[1] הערת תרגום: הכוונה להתחלה של צעד 2 "הגענו לאמונה שכוח יותר גדול מעצמנו יכול להחזיר אותנו לשפיות". זה גם משחק מילים על המשמעות של "to come to" שהוא "לשוב להכרה" אחרי מצב של אבדן הכרה.