"הידיעה שב-ACA יש לנו הזדמנות ייחודית לשבור את מעגל חוסר התפקוד המשפחתי מאזנת את החוויות שלנו מהילדות." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 95)

נראה שרבים מבני המשפחה שלנו חיו מרגע תגובתי אחד לזה שאחריו. מעט מאוד תשומת לב, אם בכלל, ניתנה לתכנון מראש לקראת אפשרויות ו/או מה הדרך הטובה ביותר לנהוג לגבי מצבים. חלקֵנו ניסינו לשנות דפוס זה כאנשים מבוגרים, אולי תוך כדי שגידלנו את הילדים שלנו. אולי הפכנו לקשיחים בעת עשיית תוכניות, כדי לפצות על הכאוס שחווינו, או שאולי חשנו לעיתים קרובות בהצפת-יתר. נדמה היה שאין לנו את היכולת להתבונן בתמונה הגדולה ולפעול בהתאם, ונזפנו בעצמנו כל הזמן על פגם האופי הזה.

עם מציאת דרך חדשה לחיות בהחלמה ב-ACA, אנו לומדים למחוק קלטות ישנות ודרכי פעולה ישנות. אבל הרגלים מושרשים עמוק לא נעלמים בין לילה. אם אנו מוצאים את עצמנו באחד מהקצוות של קשת התְגוּבַתִיוּת – קשיחים מדי או בתחושת הצפת-יתר – אנו פותחים את ארגז הכלים החדש שלנו ומוצאים דרך למרכז את עצמנו, בין אם באמצעות שיחת טלפון לחבר/ת ACA או בעזרת כלי החלמה אחר. בעשותנו זאת, אנו מאששים את ההחלטה הנחושה שלנו לחיות חיים מתוך כוונה תחילה. אנחנו מוצאים תכלית ותקווה בזכות האיזון שאנחנו מסוגלים לְתָכְלֵל (integrate). דבר זה מוביל לתחושת השלום והשלווה שלה היינו ראויים מאז ומעולם.

"היום אני אעצור ואחשוב על איך אני רוצה לחיות את היום שלי. אני אאשר לעצמי שמגיע לי לחיות את החיים המאוזנים שבהם אני אבחר, ולא חיים שסתם קורים לי."