"מכיוון שאלכוהוליזם היא מחלה משפחתית, כל בני המשפחה מושפעים – בין אם שתו אלכוהול או לא. במידת סבירות מדהימה, הילדים גדלים להיות מכורים או להתחתן עם אדם מכור או כפייתי." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 13)

אולי היינו מודעים להשפעות של האלכוהוליסט על חיינו. או, סביר יותר להניח, הכחשנו שלמחלה שלהם הייתה השפעה כלשהי עלינו.

לאט לאט, ערפל ההכחשה התפזר תוך שהתחלנו לראות כיצד, בין אם זה מצא חן בעיננו או לא, הושפענו מהמחלה, גם אם האלכוהוליסט עזב את הבית. יכול להיות שמצאנו שלא במודע סוג חדש ומשופר של אישיות אלכוהוליסטית כדי להמשיך איתו/ה את משחק הדיסוציאציה מֶשָבֶּש הדעת.

בפגישות ACA, נוצרת בנו תחושה פנימית שהפגישה היא מקום בטוח לדבר בו בכנות על מה שאנו מרגישים וחווים. מתחילים להתבהר לנו הדפוסים וההרגלים בכל מערכות היחסים שלנו – שחוסר התפקוד יכול לזנק לנו מהפה בלי שבכלל נשים לב לכך. אנו הופכים למודעים יותר לבחירות הלא בריאות שלנו, הן במודע והן שלא במודע, ובוחרים באפשרויות אחרות.

היום אני אכיר בכך שהושפעתי מהמחלה המשפחתית של אלכוהוליזם[/חוסר תפקוד]. אני אשים לב לדפוסים ולהרגלים שהכחשתי, כדי שלא אמשיך לחזור עליהם.