"הבידוד הוא המפלט שלנו מהכאב המשתק של חוסר-החלטה. מפלט זה לתוך הכחשה מקהה את המודעות שלנו למציאות ההרסנית של אלכוהוליזם[/חוסר תפקוד] משפחתי והוא השלב הראשון של התאבלות ואֵבֶל." (הספר הגדול האדום של ACA באנגלית, עמוד 82)

בידוד זו דרך שלנו להגן על עצמנו מהאֵבֶל של ילדותנו. היינו לבד ולא היה אף אחד ש"קָלָט אותנו". הגנה על עצמנו על ידי התבודדות נפוצה בקרב חברי ACA. בין אם אנחנו משתתפים בקביעות בפגישות ACA, עושים את עבודת הצעדים בתוכנית זו, הולכים לריטריטים או רק מבקרים מידי פעם בפגישות – אנחנו יכולים לעשות את כל הדברים האלה ועדיין להגן על עצמנו מפני ידע מודע ועמוק של האובדנים שלנו. בניסיון להימנע מאֵבֶל, אנו משתפים באופן מלאכותי בפגישות, או לא משתפים כלל; או מגיעים באיחור לפגישות ועוזבים מיד בסיומן. כך שאפילו בתוך ההחלמה, אנחנו יכולים להישאר לבד כדרך לא לתת לעצמנו לבוא במגע עם הכאב של האֵבֶל שלנו.

עם זאת, ההתבודדות הזאת עצמה יכולה להיות חלק מתהליך ההתאבלות, ומותר לנו להישאר מבודדים כל כמה שאנחנו צריכים כדי להרגיש מוגנים. למרות שזאת נראית סתירה, כחברים למסע, הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות עבור מישהו שמתבודד הוא לתת להם להתאבל בדרך שהם צריכים כל עוד זה לא גורם להפרעה לא סבירה לפגישה. אין לוח זמנים.

היום אני אתן לעצמי רשות להתאבל בדרך שלי. אם אני אתבודד, אתייחס אל עצמי בעדינות ואשאר במקום שבו עלי להיות עד שאוכל להושיט יד החוצה.