"גילינו שהבדל בזהות ובמטרה מבדיל את ACA מתוכניות 12 צעדים אחרות ומחזק את הצורך בהתמקדות המיוחדת שלנו." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 81)

רבים מאתנו הרגישו כמעט הצפת יתר בפגישת ACA הראשונה שלנו. משדות הקרב שהיו בתי הילדות שלנו, הבאנו איתנו דריכות יתר, חרדה וכעס. במצב של כוננות גבוהה, סקרנו בחשדנות את "המוזרים" שישבו סביבנו. 

חלקנו הגענו לחדרים אלה לאחר שגילינו שתוכניות 12 הצעדים האחרות שלנו לא העניקו לנו את הפיכחון הרגשי שלו נזקקנו. ייתכן שהגענו בעקבות הִתַקְלוּת מקרית באנשים שקלטו כמה אנחנו מעורערים ושאלו אותנו אם גדלנו בבית אלכוהוליסטי או עם חוסר-תפקוד חמור אחר. ייתכן שחשנו מבוכה על כך שאִבחנו אותנו בכזאת קלות, אבל הידיעה שיש מקום שבו ייתכן ויקשיבו לנו נתנה לנו תקווה. 

על אף החרדה בפגישה הראשונה, נִתְפַסנו. שמענו צחוק וסודות מאחרים ששכנעו אותנו שאנו לא ייחודיים או בלתי-שפויים, אלא רק חולים מחשיפת יתר להתמכרות  או לחוסר התפקוד של הורינו. 

ככל שהמשכנו לחזור, מצאנו מאמן/ת או שותף/ה למסע וחברי ACA אחרים שבהם נתנו אמון ושעזרו לנו בעבודת הצעדים של ACA. למדנו כיצד בושה ואשמה שלטו בחיינו הבוגרים, וכיצד היינו מוּתְנִים לקחת אחריות על הבעיות של אנשים אחרים. כעת היינו במסע ייחודי של הורות מחדש לעצמנו. 

"היום אעריך את מי שאני, בידיעה שההליכה ל-ACA ויישום עקרונותיה יכולים להביא אותי הביתה – לא בחזרה, אלא בפעם הראשונה."