"אנו יכולים לזהות ולמדוד את האובדן שלנו על ידי עריכת השוואה בין האופן שנהגו בנו כילדים במשפחה לא מתפקדת לבין הדאגה המטפחת שיכולנו לקבל אילו גידלו אותנו הורים אוהבים ועקביים." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 204)
תרגילי האֵבֶל בצעד חמש מבקשים מאיתנו לכתוב על תקריות בילדות כדי לעזור להגיע אל רגשות לגבי אירועים. אם הרגשות לא צפים, אנו מנסים לדמיין כיצד ילד כיום היה מרגיש באותו מצב. אנו יכולים גם להתבונן בתמונות מהילדות ולהיעזר בהן כדי להתחבר עם התום שלנו ועם מה שאבד.
לאחר מכן, מבקשים מאיתנו לקרוא שוב את גיליונות העבודה שלנו על "בושה ונטישה" מצעדארבע ולנסח מחדש מזווית אחרת כל אחת מהתקריות. אנו מתארים מה היה שונה אילו היה שם הורה אוהב בכל אחד מהתרחישים.
לחוות את האבדן בדרך זו, יכול לעזור לנו לשחרר אותו. אבל אם אנחנו חסומים, ייתכן שדילגנו מאֵבֶל לכעס, כאשר הכאב גדול מדי. זה כמו כפתור שנלחץ ושולח אותנו אל מצב של סגירוּת, ניתוק, האשמה או זעם. אבל העצב העמוק של האֵבֶל שלנו יכול גם לעזור לנו לראות את המידה האמיתית של הרס שנגרם לרגשות, לתודעה ולגוף שלנו .
הבחירה שלנו בתהליך ההחלמה ב- ACA בִמקום בחוסר-תפקוד מובילה להבנה שעבודת האֵבֶל עוזרת לנו למצוא את 'הילד/ה הפנימי/ת' החזק/ה והמסוגל/ת שלנו. אנו לומדים מה היה עושה הורה אוהב ואיך אנחנו יכולים להורות את עצמנו מחדש. תוכנית ACA איננה עבודה קלה, אבל התגמול הוא חופש !
היום אני אאחז בתהליך של ACA כאשר האֵ בל והרגשות זועקים לשמיים. שום דבר לא יעמוד בדרכי להחלים את העצמי המקורי שלי.