"‏כילדים, אנחנו קשורים למשפחותינו על ידי הצרכים הפיזיים שלנו." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 88)

רבים מאיתנו חיינו את ילדותנו במחשבה שמה שקרה לנו היה באשמתנו. אבל קיומנו נקבע על ידי הגחמות של אחרים. היה לנו מה לאכול בבית, אבל המחיר היה לספוג בושה מהורה כעוס או התעלמות מהורה עסוק בעצמו ו/או בעצמה. חלק מאיתנו הרגשנו שכל מה שקיבלנו זה מקום לישון, בתנאי שלא דיברנו על הניצול/התעללות המינית שקרו בבתים שלנו. האשמנו את עצמנו, כי לא הייתה לנו שום דרך אחרת להבין את המצב.

כיום, ככל שאנחנו רואים את ילדותנו כפי שהייתה באמת, אנו לומדים להחליף את ההתעללות בטיפוח הורה פנימי אוהב. הורה זה מגן על הילד/ה הפנימי/ת שלנו ומתיר לנו להישאר עם דברים עד שהם מסתדרים מעצמם. איננו קופצים למסקנות או מתאמצים יתר על המידה להגיע לתוצאה. אם אנו לא יודעים מה לעשות, אנו מִתקשרים למישהו ומקבלים עזרה למסור את זה לכוח העליון . אנו מאפשרים לרגשות שלנו לזרום בחופשיות. זה מזכך ומשחרר.

איננו קשורים יותר למשפחות שלנו בדרך שאינה בריאה. אנו מתמקדים בעצמנו ומתחילים לקבל את ה'כוח העליון' כפי שאנו מבינים את המושג. איננו ממהרים לשפוט כאשר אין בהירות. אנחנו חלק מהיקום העצום והכביר ויודעים שאיננו יכולים לראות את כל צדדיו בעת ובעונה אחת. אנו מקבלים את העובדה שאנחנו נמצאים בדיוק איפה שאנחנו צריכים להיות להיום.

היום ההורה הפנימי/ת האוהב/ת שלי ייצור גבולות שנותנים לילד/ה הפנימי/ת שלי תחושה שהם מוגנים ושלמים, ולא משנה מה קורה מסביבי.