"יום אחד בכל פעם אנו משיגים התקדמות בחיים הרגשיים, הפיזיים והרוחניים שלנו." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 255)

רבים מאיתנו חווּ תחושה של חוסר חיבור למציאות בכל הקשור לגוף שלנו – או שהתאמצנו והעמסנו עליו מעבר לגבולות הסיבולת האמיתיים או שהזנחנו לגמרי את הצרכים הגופניים שלנו. לחלקנו יש כישרון טבעי לנצח בתחרויות גופניות, בעוד אחרים ביננו יושבים ביציע וחושבים לעצמנו שהיינו יכולים לעשות זאת, אבל פשוט לא מתחשק לנו.

לא משנה מה היה מצבנו בעבר, ללמוד לדאוג לעצמו משמעו להבין את הערך של פעילות פיזית הולמת שלא חושפת אותנו שלא לצורך לפציעות או למחלות. אנו מתחילים להרשות לעצמנו להעריך באמת את מקומנו ביקום.

זה עשוי להיראות קשה ללמוד מתינות בכל הדברים תוך כדי גילוי מה המשמעות של בריאות טובה ומאוזנת עבורנו, אבל זה הולך ונהיה קל יותר. אנו מתחילים לפתח הרגלים שהופכים לשגרה ובסופו של דבר לטבע שני בשבילנו.

לדאגה המטפחת הגופנית לעצמנו מתלווה הזנה רגשית, שאנו נותנים לעצמנו דרך תפילה ומדיטציה. זה יכול להיעשות בשקט או תוך שאנו חווים את השהות בטבע, רוקדים, מאזינים לשירים אהובים או פשוט מזכירים לעצמנו לנשום עמוק. זהו חלק מההתקדמות שלנו בהחלמה – האופן שבו אנו עוזרים לעצמנו להחלים.

היום אני אחיה ברגע הזה, וזאת על ידי דאגה מטפחת לעצמי – הן לתודעה שלי והן לגוף שלי. אני אנשום, אזוז ואבקש מ'הכוח העליון' שלי להיות איתי.