"ככל שאני יותר משתנה, כך אני אקלוט יותר את הניסיונות המרומזים של האנשים סביבי לגרום לי לחזור להתנהגות הקודמת שלי, כי אז הם הרגישו מוּגָנים [safe] איתי." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 411)

עם שהתחלנו להשתחרר מהדפוסים הישנים שלנו, אחרים הגיבו בחוסר שביעות רצון מאיתנו. הם חשו נבגדים וננטשים ככל שאנחנו הפכנו ליותר מסוגלים לספק את צורכינו. הפסקנו לטפל בהם, וההינתקות הבריאה שלנו שָמה מרחק ביננו לבינם שלא היה להם נוח איתו.

לטפל בעצמנו ולדאוג לעצמנו [taking care of ourselves] היא התנהגות חדשה, כי לימדו אותנו תמיד לפייס אחרים. התגובות החדשות שלנו עוזרות לנו ליצור בסיס להתקדמות בפעם הראשונה. השתיקה האלימה והבריונית של אחרים שמנסים לעשות עלינו מניפולציות כבר לא עובדת עלינו יותר. אנו מתחילים לסמוך על ההרגשות שלנו במקום על הרצונות של אנשים אחרים, ולא משנה כמה נדמה לנו שאנו זקוקים לקשרים האלה כדי להרגיש בסדר.

אנו מניחים לאחרים לקחת בעלות על ההרגשות של עצמם. כשמישהו כועס, איננו מניחים יותר שזו אשמתנו, ואיננו נותנים לכעס שלו/ה לשלוט בנו. אנו ממשיכים קדימה.

אם אחרים מסיימים את הקשר איתנו כתוצאה מכך, או מתנהגים כנפגעים, אנו לא מנסים לתקן את המצב; איננו מוכנים יותר לזרוק את עצמנו אל מתחת לגלגלים הדורסים של בושה. למדנו לפסוע סביב מלכודות הצְבַת הללו של אשמה ולהמשיך הלאה.

היום אני אסמוך על כך שאם קשר אחד מסתיים, קשר אחר בריא יותר יבוא במקומו בזמן הנכון.