"משמעות המונח 'דיבור צולב' היא להפריע, להתייחס, לחזור על דברי אחרים, או להעיר על מה שמישהו אחר אומר במהלך פגישה… כל משתתף/ת יכולים לשתף מה הוא או היא מרגישים ומבינים ללא שיפוט מאחרים." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 341)

‏‏חלק מאיתנו מתקשים עם הכלל ב-ACA של הימנעות מדיבור צולב. יכול להיות שאנחנו חושבים שזה באמת נחוץ לאחרים לשמוע את הדעות והתובנות שלנו! דבר זה עלול לגרום לנו להפר את הגבולות של מישהו אחר. וזה גם עלול להיות מכשול לאחרים לגלות את האמת שלהם בזמן שלהם.

נמצא שכאשר סוס מרוץ עצבני נותר לבדו, הוא פשוט נעשה עצבני יותר. אבל כאשר יש עז באורווה, הסוס נרגע. העז, כמובן, לא אומרת לסוס "תירגע; אתה לא הגיוני!" מה שעושה את ההבדל בשביל הסוס זו עצם הנוכחות של העז. נוכחות יכולה להגיד מה שמילים לא יכולות.

כאשר אנחנו מתפתים לתת עצה או להגיד מה דעתנו, בלי שהתבקשנו, יכול לעזור לנו להיזכר באנלוגיה הזו של הסוס והעז. אנחנו יכולים לעשות את הטוב ביותר עבור עצמנו ואחרים בכך שנאמר רק את האמת של עצמנו ונדבר רק על הרגשות שלנו בלי להתייחס אל אחרים. בכך שנעשה זאת, נוכל להוות הוכחה חיה לכך שניתן לתת אמון בתוכנית הזו, שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים להחלים בזמן שלהם. זה לא התפקיד שלנו לתקן או להיות ההורה אחד של השני. אנחנו לומדים לעשות זאת בשביל עצמנו, כאשר מאפשרים לנו לעשות זאת.

היום אני אכיר בכך שאין לי את כל התשובות. התמקדות בעצמי והימצאות שם עבור אחרים במקום לנסות 'לתקן' אותם – זו הדרך הטובה ביותר עבור כל הנוגעים בדבר.