"הניסיון שלנו מגלה שיש ערך בכאב רגשי. עם תמיכה, ועם עדינות, אנחנו יכולים למצוא את הכאב הבריא שלנו ואת השחרור המרפא שלו, בדיוק כפי שאנחנו תובעים לעצמנו מחדש את הדמעות שלנו." (הספר הגדול האדום, עמוד 212)

ההחלמה ב-ACA הביאה לנו הרבה גילויים חדשים. הגענו להבנה שכדי להגן על עצמנו במהלך הילדות, היינו חייבים לכבות את עצמנו. הדבר הזה לא קרה רק לגבי אירוע אחד או יום אחד; היינו חייבים לשים על עצמנו סוֹגָר במשך שנים.

התגובות שלנו לכאב היו נורמליות במסגרת הנסיבות. בדיוק כפי שהגוף שלנו הגן עלינו על ידי רתיעה מתנור חם, הוא הגן עלינו גם בדרך אחרת.

בשעה שנגרם לנו כאב רגשי מעבר למקסימום שניתן לסבול, הגוף שלנו הרחיק אותנו מהכאב הזה: תגובת רתיעה בריאה. סביר להניח שלא שמנו לב לכיבוי העצמי הזה. במהלך השנים, כל כך הרבה רגעים, שעות וימים הלכו לאיבוד, ובסופו של דבר, איבדנו את עצמנו. ייתכן שאפילו תהינו בליבנו "איך אדם נורמלי מרגיש דברים?"

בהחלמה ב-ACA ,תוך שאנחנו מתחילים לחשוף את הכאב, לפעמים נחוש מוצפים בגל של רגשות רבים ולא ניתנים להבדלה. זה אולי יגרום לנו לחשוב שמשהו לא בסדר או שמשהו רע קורה. אבל נאמר לנו על ידי האנשים שבהם יש לנו אמון ב-ACA שלבוא במגע עם הכאב הבריא שלנו זה דבר טוב.
תודה לאל שיש לנו את הפגישות. אנחנו יושבים יחד כמו ילדים שנמלטו כולם משריפה. יש נחמה בלעבור את זה ביחד. אנחנו מחלימים את הכאב שלנו על ידי זה שאנחנו מדברים עליו עם אחרים: דרך נהדרת לריפוי.

היום אני אחבק את הכאב הבריא שלי ואזכור שיש לי הרבה לשחרר ולעבד. אני אלך ואחלים בהדרגה.