"אנו מתחילים לראות שאפשר להביא את העצמי האמיתי שלנו למערכות יחסים. יש לנו משהו להציע, שאיננו תלות חולנית. כך נראית ההחלמה ב-ACA." (הספר הגדול האדום, עמוד 265)

לגלות את 'העצמי האמיתי' שלנו – איזה מסע! בהיזכרנו בפגישה הראשונה שלנו ב-ACA, אנו מודים ל'כוח העליון' שלנו על שהבאנו עד הלום. אולי כשהגענו קיווינו למצוא פתרון מהיר להפסיק את חוסר השפיות ולהשיג חיים טובים יותר או איך לתקן אנשים אחרים סביבנו. אבל בפועל זה לא בדיוק מה שקרה.

עם שאנו ממשיכים לחזור, מתגלה לנו שעבודת הצעדים ב-ACA לא תמיד קלה, וגם לא חיננית. אבל המפתח לחופש הוא אומץ, פְּגִיעוּת והנכונות להזיל דמעות במסע החיפוש הזה. אנו עובדים עם מאמן/ת או עם חבר/ת ACA אחר/ת שכבר הולכים בדרך הזו. אנו מגלים את דפוסי ההתנהגות הבלתי-יעילים שלנו והופכים לנכונים להשתנות. איננו נתקעים בהאשמת הורינו והדורות שלפניהם.

לאט ובהדרגה, הבטחות ACA מתחילות להתגשם. תוך עבודת תוכנית ACA בחיינו, אנו מפתחים את מאפייני ההבטחות ולומדים לנשום ולאהוב את החיים. אנו משחקים שוב. אנחנו נהיים בריאים יותר ומערכות היחסים שלנו בריאות יותר – עם עצמנו, המשפחות שלנו, החברים שלנו והקהילה שלנו. אנו הופכים למאמנים ב-ACA ועוזרים לילדים בוגרים אחרים למצוא את דרכם, ברכות ובעדינות, כפי שאחרים הראו לנו. עם עזרת 'הכוח העליון' שלנו, אנו מגלים שלמעשה "נעלי האודם"(1) היו על רגלינו כל הזמן!

"היום אני אמשיך לעשות את העבודה שעוזרת לי לגלות חלקים נוספים מ'העצמי האמיתי' הבריא שלי."
——————–

(1) הערה: "נעלי האודם" – מהסרט "הקוסם מארץ עוץ". הנעליים היו שייכות במקור למכשפה הרעה מהמזרח, אולם דורותי קיבלה נעליים אלה, כאשר ביתה נפל על המכשפה והרגהּ. בכך למעשה שחררה דורותי את המנצ'קינים, שהיו משועבדים על ידי המכשפה. נעליים אלה הגנו על דורותי מפני כשפיה של המכשפה המרשעת מן המערב, ואף אפשרו לה בסופו של דבר לחזור לביתה בקנזס. דורותי נעלה את נעלי האודם זמן רב טרם גילתה, שעל מנת שתוכל לשוב לביתה עליה לנקוש שלוש פעמים בעקביה, ובכל נקישה לומר "אין כמו בבית" (ויקיפדיה – "נעלי האודם").