"בשלב זה, חדלנו להעניש את עצמנו. אנחנו מבקשים מ'אלוהים', כפי שאנחנו מבינים את המושג 'אלוהים', לעזור לנו להפוך לנכונים לחלוטין לכך שפגמי האופי האלה יוסרו." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 215)

‏‏נהגנו להלקות את עצמנו על דברים שלא יכולנו לשלוט בהם. רבים מאיתנו השתמשו בהתנהגויות כפייתיות כדי להתמודד. חלקן היו הרסניות יותר מאחרות, כמו שימוש בסמים, בולימיה או השגת "היי" משליטה באחרים. התנהגויות כפייתיות "בריאות יותר" – כמו להתעמל יותר מידי, לצפות יותר מדי בטלוויזיה או להיות "פרפרים חברתיים" [social butterflies] – היו אולי קבילות יותר, אבל בסופו של דבר גרמו לנו את אותה מידה של אומללות.

חלקנו חשנו ריגוש כשעשינו משהו כפייתי. ואז מזערנו את ההשלכות כדי לשרוד. בסופו של דבר הבנו שהדברים האלה אִמללו אותנו ופגמו באיכות החיים שלנו.

כשאנו מתחילים לחשוף את השורשים של התנהגות ההענשה-העצמית שלנו, אנו רואים את הפגמים שלנו בתור מה שהם באמת, ומגיעים לנכונות מלאה שהם יוסרו. אנו מבינים שבמקום להרדים את הכאב, הדרך היחידה להפוך לאדם שלם היא לעבוד דרך הכאב. אנו מבקשים מ'הכוח העליון' שלנו להדריך אותנו אל עבר מקום טוב יותר. תוך עבודת תוכנית ACA, אנו יכולים לערוך רשימה של ההגנות שלנו ולדון עם 'הילד/ה הפנימי/ת' איך לוותר עליהן. אנו יכולים לאשש לאותם חלקים בתוכנו שעדיין מחצינים התנהגות [acting out], שעכשיו יש להם מקום בטוח והם לא צריכים יותר לחפש דרכים לברוח.

היום אני אעשה כל שביכולתי כדי לעזור ל'ילד/ה הפנימי/ת' שלי להרגיש שהוא/היא מוגנ/ת ונאהב/ת. היום אני אתמודד עם הבעיות שלי במקום לעקוף אותן.