"את/ה לא אופי פגום. יש לך פגמי אופי." (הספר הגדול האדום, עמוד 188)

לרבים מאתנו קשה לשמוע את המילה "פגם" ולהחיל אותה על עצמנו בגלל איך שגידלו אותנו. ראשית, אם אי פעם אמרנו שיש אצלנו בעיה, בדרך כלל זה הכניס אותנו לצרות. ביקרו אותנו על מי שאנחנו, לכן הדבר האחרון שרצינו לעשות היה להצביע על כך שמשהו לא בסדר. שנית, מרבית "החסרונות" או "הפגמים" שלנו הפכו להיות חלק מאיתנו כבוגרים בגלל שהורה דרש מאיתנו להתנהג באופן מסוים. זו לא אשמתנו שפיתחנו הרגלים אלה, אבל הם באמת עומדים בדרכנו כיום.

ב-ACA, חשוב שנכיר במה שקורה בחיים שלנו עכשיו – ההרגלים שיש לנו אשר מנציחים את חוסר-התפקוד המשפחתי. אנו מודים בכנות בהשפעתם עלינו ועל אחרים כדי להחלים מהם.

אנו מבינים שפגם זה משהו שעוצר את המומנטום החיובי שלנו, ולכולנו יש פגמים. אבל זה לא אומר שאנחנו פגומים. ההרגלים שלנו ישתנו תוך כדי שנחלים ב-ACA. אבל תחילה עלינו לראות אותם, להודות בהם ולהחיל עליהם את הצעדים של ACA ואת הכלים של ACA שכעת זמינים לנו.

"היום אני אזכור בשמחה ובהודיה שהפגמים שלי הולכים ומאבדים את אחיזתם בי תוך כדי ההחלמה שלי ב-ACA."