"אנחנו מגֵנים על האנונימיות האישית בכל מחיר כדי שהפגישות יהיו מקום מוגן ובטוח [safe]. בכך שאנחנו שומרים ש-ACA תהיה מקום מוגן ובטוח, אנחנו מחזקים את אחדות הקבוצה שלנו ואנחנו מושכים חברים חדשים שהם מקור חיים חשוב של החברותא." (הספר הגדול האדום, עמוד 552)

המסורת השנים-עשר היא אולי המסורת בעלת המשמעות הגדולה ביותר לתוכנית ACA. במסורת זו אנחנו מגֵנים זה על זה בכך שאנחנו לא מזכירים את מי ראינו בפגישות או מה שמענו בפגישות. אנונימיות זו היא הבסיס הרוחני שמחזק את התוכנית שלנו.

יש סיבות חשובות לכך שאנחנו משתמשים בשמנו הפרטי בלבד:
• זה עוזר לחדשים להרגיש יותר בנוח לשתף פרטים אינטימיים מחייהם. כאן מכבדים את הפרטיות.
• אנונימיות היא אמצעי מצוין לשמור את כולנו שווים. כחברי ACA שווים בין שווים, אין כל חשיבות למקצוע שלנו, להשכלה שלנו ולמקום מגורנו. כולנו מגיעים לפגישות מאותה סיבה – כדי להחלים מההשפעות חוסר-התפקוד של משפחותינו.
• אנשים שמַפנים אחרים ל-ACA יכולים להרגיש בנוח בידיעה שאף אדם שמגיע לפגישות לא יידרש לתת פרטים אישיים. למעשה, הוא לא חייב להגיד כלום אם ייבחר בכך.

השמירה על האנונימיות מזכירה לנו שאנחנו חלק מתוכנית רוחנית. אנונימיות גם קשורה לענווה, שהיא אחד העקרונות הרוחניים שלנו. הענווה מזכירה לנו שכולנו שווים. הענווה שאנחנו לומדים בתוכנית עוזרת לשמור את הדלתות של ACA פתוחות.

"היום אני אכבד את מסורת שתים-עשרה בכך שאשמור על האנונימיות והסודיות של כל המשתתפים בפגישות. הדבר יאפשר להשאיר את הדלתות של ACA פתוחות עבור כל מי שעשוי להגיע בהמשך."