"פתיחת פגישה חדשה מצריכה נחישות ועבודה, אבל הגמול לראות אחרים מוצאים את דרך החיים של ACA שווה את זה." (הספר הגדול האדום, עמוד 560)

כילדים שגדלו באנדרלמוסיה, בלבול וייאוש – לרבים מאיתנו לא היה שום עוגן, שום תחושה של שייכות. שרדנו מיום ליום, לפעמים משעה לשעה. קיווינו שנוכל להערים על המתעללים בנו באמצעות תבונה, חנופה או הסתתרות. לבד לגמרי, הסתמכנו על כושר ההמצאה, על השכל ועל העצמי הילדי שלנו כדי לשרוד.

כשגילינו את ACA והתחלנו לקרוא את הספרות שלה, נדהמנו. מישהו ידע מה שקרה לנו. חיפשנו פגישה. התאכזבנו קשות כשלא מצאנו פגישה בעיר שלנו. שוב, נראה שהחיים פשוט לא רוצים לעבוד עבורנו.

אבל אז גילינו באתר ACA שיש פגישות בטלפון ובאינטרנט, והתחלנו לעבוד במרץ את תוכנית ACA בחיינו. מצאנו החלמה מדהימה, אבל הכמיהה לפגישה פנים-אל-פנים המשיכה לכנן בנו. לאחר מספיק זמן, אזרנו את האומץ לפתוח פגישה בעיר שלנו. יצרנו קשר עם WSO ["ארגון השירות העולמי" של ACA"] והם הדריכו אותנו שלב אחר שלב. נדרשה עבודה רבה, אבל זו הייתה המָתנה הגדולה ביותר שאי פעם נתנו לעצמנו. סוף סוף היה לנו עוגן; סוף סוף מצאנו את הבית שלנו.

היום אני אזכור איך החיים היו לפני שמצאתי את ACA, כדי לראות כמה הם טובים יותר כעת. אם אני אוכל לעזור לפתוח קבוצה חדשה, אני אעשה זאת בשמחה כדרך לחזק את ההחלמה שלי ולהנגיש את ACA לאחרים.