"אנחנו לומדים שאיננוּ יכולים להחלים ב-ACA לבד בבידוד." (הספר הגדול האדום, עמוד 516)

ב-ACA אנחנו מחלימים ביחד, תוך שיתוף הסיכון לשתף את הסיפורים שלנו. אנו מסתכנים בדחייה. אנו מסתכנים בהשפלה. אנו מסתכנים בפחד שמה שנגיד לא יהיה הגיוני. אנו מסתכנים בלבכות. אנו מסתכנים בלכעוס. אנו מסתכנים בלהירפא.

בשעה שאנו עדים לכאב ולבושה האחת של השני, הרגשות האלה מאבדים את הכוח שלהם עלינו. אנו קורעים מעלינו את השרשראות שכלאו אותנו מובסים, נואשים, מדוכאים, נטולי כוח, נטולי זכויות ומבודדים.

הקבוצה שלנו נושאת אתהאבל הקולקטיבי שאסור שנסחוב אותו יותר לבד. כאשר אנו מביאים את האבדן שלנו לפגישות או לטלפון, אנו חדלים להתכווץ מפחד בשקט. אנו מתחילים לגדל כנפיים. אנו יוצרים בליבנו מקום לתקווה ולאמון. אנו מוצאים את הכוח שלנו, את הליבה שלנו ואת המצפן שלנו. אנו יוצרים מרחב לאהבה, לחדווה, לשלום, לשלווה ול'עצמי האמיתי' שלנו. אנו מוצאים את 'הכוח העליון' האישי שלנו. אנו חובקים את חברינו וחברותינו למסע. אנו ניצבים כתף אל כתף, לב אל לב, רוח אל רוח, ומרכינים את ראשנו בהודיה ל'כוח עליון' על שנתן לנו את התוכנית הזאת. אנו מכבדים את האומץ שלנו לתת לעצמנו את מתנת ההחלמה.

היום אני אבחר ליצור יחד עם ילדים בוגרים אחרים בקבוצה שלי מקדש של ריפוי, ששואב את חוזקו מכוח גדול יותר מאשר אוסף האישיויות האינדיבידואליות שלנו.