"חשבנו ששכחנו את החלומות האלה, אבל 'הילד הפנימי' שלנו זוכר." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 430)
כילדים, היה לנו רצון תם שישמעו אותנו, שיחזיקו אותנו ושיגוננו עלינו. אבל במרבית הבתים שלנו, זה לא קרה. אם השמענו קול, זה בדרך כלל הוביל לצרות. כשניסינו להתכרבל יחד או להפגין חיבה, התעלמו מאיתנו, לעגו לנו או פלרטטו איתנו. רוב הזמן היינו לבד. הרעיון שיגוננו עלינו לא היה קיים.
גדלנו בעולם שבו הנורמה הייתה "הכול יכול לקרות בכל רגע". זה היה כמעט בלתי אפשרי לעמוד בקצב של מה שמתרחש, אבל עשינו ככל יכולתנו. פנטזנו על חיים במשפחה אחרת שבה אנחנו יכולים להיות אנחנו עצמנו וזה היה בסדר. השתוקקנו למקום מוצף באהבה, מקום בטוח שבו הקולות הם רכים ומתוקים, ושבו כולם פשוט מדברים, צוחקים ומשחקים יחד. זה כל כך עצוב שלא היה לנו את זה. הגיעה לנו ילדות שמחה וטובה, לא?
'הילד הפנימי' שלנו עדיין מחכה שהחלום הזה יתגשם. התשוקה הזאת עדיין חזקה כמו שהייתה לפני שנים רבות. מי הוא האדם שיגשים את החלום הזה לילד הזה? בתוכנית ACA אנו מגלים שחלומות יכולים להפוך למציאות. כאן אנו יכולים להתחיל מחדש, כל פעם ליום אחד. אנו יכולים לתת ל'ילד הפנימי' שלנו את כל מה שלא ניתן לנו. שִיקום חלומות – זאת המהות של התוכנית הזאת.
היום אני יודע/ת שאני ראוי/ה לחלומות שלי. אני מוכנ/ה לעבוד כדי להפוך אותם למציאות בעזרת ACA.