"תוכנית ACA נתנה לי את נס החיים. ביכולתי עכשיו להרגיש חמלה, מחילה, אהבה והודיה – הרְ גשות שעושים את חיי ראויים לחיותם." (הספר הגדול האדום של ACA באנגלית, עמוד 140)
לפני ACA, רובנו היינו כל כך שקועים בחוסר התפקוד שלנו עד שאם מישהו שאל אותנו איך אנחנו מרגישים, בדרך כלל ענינו "בסדר". סביר להניח שלא ידענו אפילו כיצד לתאר אתההרגשות שלנו, מכיוון שבכל מקרה מרביתנו יכולנו להעלות בדעתנו רק קומץ קטן מאוד של הרגשות. זה נבע מכך שכל הזמן הדחקנו וחנקנו אותן כילדים וכאנשים מבוגרים.
ב-ACA אנו לומדים לשנות את אופן החשיבה שלנו, לשחרר את עצמנו בהדרגה מהדברים שכובד משקלם מושך אותנו למטה. אנו רואים שהשמיים לפעמים צבועים בכחול יפיפה; הם לא תמיד מעוננים. אנו מתחילים לראות כל כך הרבה אפשרויות נוספות עבור עצמנו לגבי הדרך שבה אנחנו באמת רוצים לחיות את חיינו.
אנו מגלים שיכולה להיות לנו חמלה לאחרים בדרך שלא משתמע ממנה שאנחנו רוצים לתקן אותם או חשים צורך לתקן אותם. אנו מבינים שלכולנו יש את המאבקים והקשיים שלנו; אנו מציעים עזרה היכן שאנחנו יכולים, ללא כל ציפיות. במקום לשאת טינות, אנו לומדים מחילה. אנו מתחילים לשחרר כל מרירות וזעם. במקום להיות קורבנות ולהרגיש כאילו אין לנו מספיק, אנו לומדים להיות מלאי הודיה על מה שיש לנו ועל הפוטנציאל שלנו. אנו מוצאים את הניסים.
היום אני אזכור את המתנות הרגשיות שהתוכנית הזו נתנה לי, ובהודיה אני מבטיח/ה להמשיך לפתוח את עצמי לאפשרויות החיים דרך ACA.