"אִּימון הוא כלי הרכב שבאמצעותו אנחנו נוסעים בָדרך הפחות מטוּיֶלת אל חיבור אמיתי עם אחרים ועם 'אלוהים' לפי הבנתנו." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 368)
כאנשים שהגיעו ממשפחה עם חוסר תפקוד, פיתחנו פחד מסמכות. למדנו משלב מוקדם שהדעות שלנו, ההרגשות שלנו והעמדות שלנו היו חסרות חשיבות. הכוח היה של האלכוהוליס[הלא מתפקד] המשתולל, בן/ת הזוג המאפשר/ת והילדים המבוגרים יותר במשפחה, אם היו כאלה, שניתנה להם הסמכות עלינו כי הם הושמו בתפקיד האחראיים לטפל בנו רוב הזמן. בבתים אלכוהוליסטיים[/לא מתפקדים], ההורים היו יותר מדי עסוקים בלריב או לעשות מניפולציות זה על זה בגלל התקפי זעם והתנהגות מתעללת מכדי לטפל בנו.
כשנמלטנו משם, נשבענו לעולם לא לתת לאדם אחר לשלוט בנו; למרות זאת, מצאנו את עצמנו בתפקיד המתעלל או התלוי במרבית מערכות היחסים שלנו, כולל מערכות יחסים בעבודה, בדת ובחברויות.
כשסוף סוף מצאנו את ACA , עבור רבים מאיתנו בחירת מאמן/ת כדי שיעזרו לנו לעבוד את הצעדים, לעתים קרובות הובילה אותנו לאותו סוג של מערכת יחסים שהכרנו. ואז גילינו את מודל האימון של "חבר/ה למסע". גילינו שתפיסה זו של עמית-לעמית עזרה להגן עלינו מפני הנטיות שלנו לרַצות אחרים מחד או לנסות לנהל את החיים של אחרים מאידך. מודל האימון של ACA שם אותנו במעמד שווה ואיפשר לנו לצעוד יחד בנתיב להחלמה.
היום אני אצעד יד-ביד עם החבר/ה למסע שלי כדי שנוכל לעזור זו/ה לזו/ה להחלים בדרך הפחות מטוּילת .