"מבקשים מהילד הבוגר או הילדה הבוגרת ששוקלים לאמץ את תוכנית ACA , לראות בתוכנית דרך חיים שתתגלה בהדרגה במשך הזמן ותניב שפע תמורות של הקלה רגשית וקבלה-עצמית." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 95 )
ספגנו את כל ההתעללות שיכולנו ועדיין חשבנו שזו הייתה אשמתנו. מה בכלל עשינו לא בסדר? מה גרם לנו להרגיש כל כך שונים ופגומים? למה לא יכולנו פשוט להיות כמו כל שאר האנשים במשפחה שלנו ופשוט לספוג כמות אינסופית של התעללות בלי שנראה שזה אכפת? למה היינו כל כך רכרוכיים? ולאן בכלל הביאו אותנו הרְגשות שליליות כמו כעס?
לפני ACA , ייתכן שהיינו בתוכניות שנים-עשרה צעדים אחרות שעזרו לנו, אבל שבהן הרְגשות מסוימות מוזערו. זה גרם לנו להרגיש כאילו חזרנו שוב לאותו מקום שבו היינו חייבים להתנתק מחלקים מסוימים בנו. יכול להיות שאמרו לנו שמה שחשוב זה "למסור את זה לאלוהים". יכול להיות שזה עובד להרבה אנשים, אבל אנחנו הבנו שבשבילנו זה לא היה מספיק.
כעת, עם העזרה של ACA והאנשים שבהם למדנו לבטוח, אנו יכולים לקבל את הערך של כל ההרְגשות שלנו. במיוחד אנחנו מקבלים את הכעס שלנו וכבר לא בורחים ממנו, בידיעה שהכעס יכול ללמד אותנו איפה הגבולות שלנו צריכים להיות. אנו משוחחים עם אחרים שמחוברים להרגשות שלהם בדרך בריאה ושיכולים באמת לשמוע אותנו כשאנו מבטאים את הרֶגשות שלנו. אנו יודעים שאנו במקום הנכון שבו הריפוי קורה .
היום אני אבין שה רגשות שלי הם חלק ממתנה מ'הכוח העליון' שלי, מתנה שקוראים לה
"אני".