"לעתים קרובות איבדנו את היצירתיות, את הגמישות ואת חוש ההומור שלנו." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 333)
"אני תמיד מחזיק את חוש ההומור שלי בכיס המכנס – מוכן לשליפה בכל רגע", אמר הזקן החכם. "איפה אתם מחזיקים את שלכם?"
כשאנחנו מגיעים בפעם הראשונה לפגישות ACA, הדבר האחרון בעולם שאנחנו חושבים עליו זה חוש הומור. הכאב פשוט גדול מדי. במשפחות לא מתפקדות רבות, מה שנחשב להומור היה למעשה סוג של סרקזם. עבור חלק מאיתנו, שהיו הקמיע או הליצן במשפחת המוצא שלנו, השימוש בהומור היה טבע שני. אבל זה התפקיד ששיחקנו בשביל לשרוד.
גילוי מחדש של חוש ההומור האמיתי שלנו לפעמים מתחיל בפגישות ACA. לעיתים קרובות מתפרץ צחוק משוחרר כשדברים מסוימים נאמרים. סוג צחוק שכזה אינו מיועד לעשות צחוק ממישהו או ממשהו; זהו זיהוי של החוויה המשותפת שמאחדת אותנו. חברים למסע מבינים על מה אנחנו מדברים.
היפתחות לחוש ההומור האמיתי שלנו מאפשרת להחלמה לשגשג. אנו מגלים שצחוק יכול להיות כלי נהדר בארגז הכלים שלנו. אנחנו יכולים לצפות בסרטים מצחיקים או בסרטונים משעשעים באינטרנט כדי לעודד את הצחוק מהבטן. זה מרגיש נהדר להפוך הומור בריא לחלק מתהליך הריפוי שלנו.
היום אני אשמור את ליבי פתוח לדברים שמצחיקים אותי. צחוק מביא לי חדווה והופך את הכול לטוב יותר. החיים טובים!.