"בילדּות, הזהות שלנו מתעצבת על ידי ההשתקפות שאנחנו רואים בעיניהם של האנשים סביבנו." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 84)
מי שימשו לנו מָ רְ אָ ה? היו אלה האנשים שאמרו לנו במילים ובמעשים עד כמה היינו לא רצויים, מעיקים, מטרידים או טיפשים. ניסינו לעשות מה שהם רצו, אבל בדרך כלל זה אף פעם לא היה מספיק. כל אישור או חיזוק שקיבלנו היו מּותְ נים. והם התפוגגו אם 'נרדמנו בשמירה' בכך שלא השגנו ציונים מושלמים, לא טיפלנו באחים/אחיות שלנו באופן מושלם או לא עשינו את מלאכות הבית טוב מספיק.
לא ידענו מי באמת היינו כי הזהות שלנו הייתה כל מה שהם אמרו לנו שהיא.
מה שמביא את רובנו ל-ACA זה שבסופו של דבר התעייפנו מלנסות, מלהתבודד ומלחנוק את ההרגשות שלנו. פה זה המקום שבו אנו לומדים לקבל את העובדה שההורים שלנו והמשפחות שלנו לעולם לא יהיו כמו אלה שאנחנו רואים בטלוויזיה או במורד הרחוב. במקום להמשיך לשחזר את הדחייה והנטישה שקיבלנו כילדים, אנחנו לומדים לאהוב ולאשר את עצמנו. המאמנים שלנו וחברינו למסע ב-ACA אומרים לנו להסכים לקבל רק מה שטוב, ואם זה לא מרגיש נכון, לא לעשות את זה. אנו ממשיכים ליישם הצעות אלה שוב ושוב עד שאנו שמים לב שאנו כבר לא מי שפעם אמרו לנו שאנחנו חייבים להיות. אנחנו חזקים ועצמאיים.
היום אני מגדיר /ה מי אני. אני טוב/ה, ואני מוכנ/ה לקבל רק מה שטוב ובריא בחיי.