"האם בכלל יכולה להיות לנו החלמה אישית ללא אחדות ACA '?על כך, המסורת הראשונה שלנו עונה בפשטות "לא". חברי ACA שעובדים את שנים-עשר הצעדים מכירים בצורך לשים את המשך קיומה של הקבוצה מעל הצרכים האנוכיים של עצמם ומעל הדחף מבוסס-הפחד לשלוט באחרים." (הספר הגדול האדום באנגלית, עמוד 492)
הרגשות הספק-העצמי שלנו לעתים קרובות נחשפות בחילופי הדברים שאנו מקיימים בפגישת שירות. הן נוטות לצוף בצורות מוסוות/סמויות של שליטה ושל חברתה הקרובה – מניפולציה.
כשהקבוצה שלנו שוקלת לנקוט בפעולה, ייתכן שנשמיע חשש או נצביע על כך שהדבר עלול להפר מסורת. אם ננקטת דרך פעולה שאיננו מסכימים לה, עבודת התוכנית האישית שלנו עוזרת לנו להודות שאנו חסרי אונים ולקבל את הדברים שאין ביכולתנו לשנותם.
אנו מודעים לכך שאחדות אין משמעה הסכמה מוחלטת. ועדיין, אנו חותרים להגיע לרוב קולות משמעותי בקבלת ההחלטות עבור הקבוצה. אנו עושים מאמץ אקטיבי לשמוע את קולם של המתנגדים, ולתת להם הזדמנות להשמיע את דבריהם. כך אנו מבטיחים שכל הצדדים בדיון נשמעים, ואולי ניתן להגיע לפשרה.
מאמץ אקטיבי להקשיב לאחרים הוא תרגול של עקרון הָ הַ כְלָלָה. החלטות שמעוררות כעס והתמרמרות צריכות להידחות למועד אחר או להיבדק מחדש כשההרגשות לא סוערות כל כך. עם זאת, אם החלטת הקבוצה מושרשת ללא עוררין במסורות של ACA, גם אם איננו מסכימים, אנו נקראים לוותר על האג'נדה הפרטית שלנו.
היום אני אוודא שהקול של כל אחד נשמע בכל הסוגיות של הקבוצה. אם ביכולתי לתרום את הניסיון, הכוח והתקווה שלי ב-ACA, אני אעשה זאת ללא ציפיות. שמירה על ראש פתוח וסובלנות לאחרים הם ענווה בפעולה.